אמנות ההוויה

לפי המחבר, כדי שאדם יהיה אדם שלם באמת, עליו לאמץ גישה ממוקדת בעשייה ולא גישה ממוקדת בעצמו. לשם כך, עליו להתרחק מאנוכיות ואגואיזם. סולידריות והקרבה צריכים להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. זהו הצעד הראשון בדרך למציאת מה שאנחנו מחפשים בחיים. רבים מאיתנו יאמרו "אושר", אך המושג שונה מאדם לאדם.

פילוסופים רבים טוענים שכאשר אנו רוכשים את מה שאנחנו רוצים, אנו הופכים למאושרים. גישה זו עוקפת את השאלה מהי ההשפעה הרגשית של סיפוק הצרכים שלנו: האם הוא מעשיר ותורם לחיים, או שמא משעמם ואף מוביל להרס עצמי. כל עוד לאדם יש צורך כלשהו, נאמר שהאושר טמון בסיפוקו. לעומת זאת, קיימת גישה שנייה לאושר, ולפיה רק סיפוק של רצונות שתורמים לאדם באמת - הוא שמביא אושר.

בעוד שבגישה הראשונה מדובר על מימוש כל התשוקות האפשריות, בגישה השנייה מדובר ברעיון שאם אמלא את צרכיי באופן המרבי כדי להשלים את עצמי, אהיה מסופק. המחבר קרוב לגישה השנייה, ומדגיש את חשיבות סיפוק הצרכים האנושיים הבסיסיים, לעומת רצונות סובייקטיביים טהורים שיכולים להזיק. פרום עוסק גם במושג החירות, ומבחין בין חירות פוליטית לבין חירות פנימית. החברה התעשייתית צמצמה את רעיון החירות - שהוא מטרת החיים - והפכה אותו לעיסוק חיצוני בלבד: שחרור המעמד הבינוני מהפיאודליזם, המעמד העובד מהקפיטליזם, והעמים האפריקאים והאסייתים מהאימפריאליזם.

ייתכן שקל לאדם להיות מודע לכבלים החיצוניים הללו, אך חוסר המודעות לכבלים הפנימיים עלול למנוע ממנו להיות אדם חופשי באמת. אנשים כאלה יכולים להמשיך ולשאת את הכבלים הללו במשך שנים תחת האשליה שהם חופשיים. אידיאולוגיה שאינה מתייחסת לשתי רמות החירות - החיצונית והפנימית - תגרום תמיד לתלות. לאורך כל הספר תבחינו בכבלים הללו ותחפשו דרכים לשבור אותם.

ב-kitUP הזה תלמד:

• מהם ההבדלים המרכזיים בין "להיות" לבין "להחזיק"?

• האם נוכל להגדיר מחדש את מושגי החירות הפנימית והחיצונית לאור המדע והמודעות העצמית?

• אילו תרגולים נחוצים כדי ללמוד את אמנות החיים?