דחיינות היא לא עצלות, אלא בריחה רגשית

דחיינות אינה עצלות אלא בריחה רגשית, טוען מחקר שעקב אחר סטודנטים לאורך שני מבחנים. כשהקובץ שדחית יומיים נפתח מולך, אתה לא בורח מהעבודה עצמה אלא מהתחושה שהיא מעוררת: הפעם הקודמת, מי יקרא, אולי לא מספיק טוב. ניסוי מצב הרוח הנעול הראה שכשאנשים האמינו שתחושתם קבועה, הסחות הדעת איבדו את משמעותן. והמפתיע: התווית "אני דחיין" לא ניבאה דחייה בפועל, רק התחושה באותו רגע.

תלמדו:

- למה הבריחה מגדילה את התחושה שברחת ממנה

- איך אשמה מסובבת את המעגל במקום לסגור אותו

- מדוע תיקון רגשי נשאר השערה ולא עובדה מוכחת