האם לקרוא רומן או ספרי פיתוח אישי?

הספרות הבדיונית והעיונית אינן מתחרות אלא משלימות, טוען הספר הזה: הראשונה מפעילה את תיאוריית התודעה, היכולת לדמיין מה מתרחש בראשו של אדם אחר; השנייה בונה מודלים של איך העולם עובד. מחקריהם של ריימונד מאר וקית׳ אוטלי מצאו קשר עקבי בין קריאת בדיון לטווח ארוך לבין הבנה חברתית, אך הניסוי של דייוויד קומר קיד ועמנואל קסטאנו נחלש בשחזורים. הפילטר המעשי לספרי פיתוח אישי: האם הספר מסביר מנגנון או רק נותן מוטיבציה?

מה תלמדו:

- למה הרומן פועל כסימולטור של התודעה החברתית

- איך מערכת שלושת הערוצים משלבת עיון ובדיון

- מדוע חופש בחירה בקריאה קריטי לילדים